א.פ עובד חדש במפעל, הרים משא כבד בעבודתו, בזמן ההרמה חש מתיחה חדה בבטן התחתונה, הוא חשב לעצמו שזו רק מתיחה וזה יעבור, הוא לא סיפר על כך לאיש והמשיך לעבוד, כעבור 5 ימים משלא חלפו הכאבים פנה לטיפול רפואי והרופא אבחן "בקע מפשעתי", הוא הפנה אותו לכירורג שהורה לו להפסיק לעבוד מיידית וזימן אותו לניתוח. ההחלמה לאחר הניתוח ארכה כחודש וחצי במהלכם א.פ נעדר מעבודתו, כעבור תקופת החלמה שב לעבודתו והגיש תביעה לביטוח הלאומי לדמי פגיעה, תביעתו נדחתה וא.פ נותר חסר אונים, כעוס ומתוסכל שהרי הוא נפגע בעבודתו וציפה לכך שהביטוח הלאומי יפצה אותו בגין היעדרותו ובגין הנזק הגופני והכלכלי שנגרם לו.

עובדים הנפגעים בעבודתם לעיתים קרובות שוגים כמו א.פ בהתייחסותם ובאופן הטיפול באירוע, דבר זה עלול לפגוע בזכויותיהם.

על מנת שציבור העובדים ימצה את זכויותיו באופן מיטבי להלן 10 כללים חשובים לעובד שנפגע בעבודתו:

הודעה למעסיק– להודיע למעסיק על הפגיעה באופן מיידי, אם הפגיעה ארעה מחוץ למפעל או שהמעסיק לא נוכח במקום רצוי לשלוח לו הודעת וואטסאפ מפורטת בדבר נסיבות הפגיעה.

פניה לטיפול רפואי– יש לפנות לטיפול רפואי בהקדם ולא לדחות זאת למועד מאוחר , פניה מאוחרת עלולה לגרום לדחיית התביעה, מרבית העובדים טוענים שאינם "רצים" לרופא לאחר כל פגיעה, עם זאת רצוי להפעיל שיקול דעת ולהיוועץ ברופא המשפחה ולבקש שיתעד את הפניה, לדוגמא במקרה של בקע מפשעתי החוק דורש פניה לטיפול תוך 72 שעות וא.פ פנה כאמור לאחר 5 ימים ולכן תביעתו נדחתה.

תיאור מפורט– עם הפניה לטיפול רפואי, לפרט את כלל האיברים שנפגעו, גם איברים שעוצמת הכאב בהם לא גדולה, פגיעה קשה באיבר אחד גורמת לעיתים למיסוך הכאב באיבר אחר. הדבר בעל חשיבות עליונה להכרה בכלל הפגיעות כנובעות מהתאונה.

הסימפטומים– חשוב לגלות ערנות לסימפטומים שנראה לכאורה שאינם קשורים לפגיעה וזו טעות, חשוב לציין בפני הרופא את כל הסימפטומים ולא רק מה שנראה לכאורה קשור לתאונה⁰, לדוגמא, הופעת כאבי ראש, סחרחורות וציפצופים באזניים לאחר חבלת ראש בהחלט יכולים להיות קשורים למנגנון התאונה, כך גם לגבי תחושת הירדמות ונימול ברגל. לאחר פגיעה בגב תחתון.

נסיבות התאונה– יש לציין בפני הגורם המטפל את הנסיבות המדויקות של התאונה ובתוך כך את מיקום התאונה, מועד התאונה המסגרת בה ארעה (תאונה בזמן העבודה/תאונה בדרך) וכיצד ארעה(מנגנון הפגיעה)

חשיבות האנמנזה– להקפיד ולוודא שהגורם המטפל תיעד את הדברים באופן מדויק, רישום זה הוא חלק מהאנמנזה, יש לקרוא את הכתוב במסמך הרפואי ובמידה והדברים לא נרשמו במדויק יש לבקש לתקן את הפרטים, נושא זה בעל חשיבות עליונה. לדוגמא, מורה נחבלה בראשה בבית הספר, הרופא השמיט מילה אחת וציין "נחבלה בבית", במקרה אחר הרופא רשם חשה סחרחורת ונפלה בעוד שהסחרחורת הופיעה לאחר הנפילה ובעקבותיה, זהו הרישום שעושה את ההבדל בין אישור תביעה לדחייתה.(במקרה של סחרחורת שגרמה לנפילה, הביטוח הלאומי ככל הנראה ידחה את התביעה בטענה שמדובר בנפילה מסיבה פנימית)

סימפטומים נוספים– לעיתים קרובות הנזק הגופני מתבטא בסימפטומים המופיעים כעבור פרק זמן של מס' ימים לאחר התאונה וייתכן שנובעים מהתאונה יש לדווח על כך לרופא, שיציין בתיק הרפואי וכמובן יטפל בכך בהיבט הרפואי.

תיעוד ורישום נסיבות התאונה– חשוב לתעד ולרשום את הנסיבות המדויקות של הפגיעה ככל שניתן בסמוך לתאונה, צילום חזותי של מקום המפגע חשוב לא פחות, הדבר עשוי לסייע בהבנה של מנגנון הפגיעה, בהוכחת הקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה ואף באבחון הרפואי. בנוסף בתביעות נזיקיות שאורכות לעיתים מספר שנים הדבר נחוץ לריענון הזיכרון

לא לוותר על הגשת תביעה – לעיתים קרובות עובדים נמנעים מהגשת תביעה בטענה שלא נעדרו מהעבודה או שנעדרו מס' ימים בלבד- גם במקרים הללו מומלץ להגיש תביעה לביטוח הלאומי על מנת שיכיר עקרונית בפגיעה כתאונת עבודה, כך ניתן להיות רגועים שככל שחלילה תהיה החמרה או תתפתח הגבלה, הביטוח הלאומי יסייע במיצוי הזכויות ולא יערים קשיים.

לא להשתהות בהגשת התביעה – תביעה לדמי פגיעה יש להגיש תוך 12 חודשים ממועד הפגיעה אחרת מדובר בשיהוי שעלול לגרום לאי תשלום דמי הפגיעה ואף לדחיית התביעה
למיצוי מיטבי של הזכויות מומלץ להיוועץ בעו"ד המתמחה בתחום.